שוורץ ואח' נ' גלינה בר בע"מ ואח'

החלטה

לאחר שעיינתי בבקשה לגילוי מסמכים, בתגובה ובכתב התביעה, החלטתי לקבל את הבקשה בחלקה.

בתקנה 120(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 נקבע כי בית המשפט לא יתן צו למסירת שאלון או לגילוי מסמכים או לעיון במסמכים, אלא אם כן היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון הוגן או כדי לחסוך הוצאות.

בתקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1974 נקבע: "בית המשפט או הרשם רשאי בכל עת, בין שניתן צו גילוי מסמכים או הוגש תצהיר על מסמכים ובין אם לאו, ליתן, לפי בקשת בעל דין, צו לפי טופס 12, המורה לבעל דין אחר לגלות בתצהיר אם מסמך פלוני המפורש באותה בקשה מצוי, או היה מצוי, ברשותו או בשליטתו, ואם אינו מצוי בה - מתי יצא ממנה ומה היה עליו".

בס' 10ד לכתב התביעה צוינה עילת התביעה הבאה: "בעבור הוצאת לשון הרע כנגד שני התובעים בגין תגובת נתבעת 1 באמצעות מי מנתבעים 2-6. בעיתון ידיעות אחרונות...נרשם במפורש "שני המתלוננים היו מעורבים באירוע אלימות חמור שבמהלכו הותקף מאבטח שלנו לעיני עשרות עדי ראייה, חברו של התוקף הטוען כי כניסתו נמנעה עקב הפליה המתין מאחורי חברו משך כל אירוע התקיפה וקיווה כנראה שהתנהגותו האלימה של חברו תאפשר את כניסתו תוך עקיפת שאר המבלים". תגובה זו חזרה על עצמה בכלי תקשורת נוספים, הן בדיו הארצי והן בטלוויזיה הארצית". (הדגשה שלי).

עילת התביעה הנ"ל מתייחסת לנתבעים 1-6 בלבד והיא אינה כוללת את הנתבעת 7. על כן הנני מורה לנתבעים 1-6 בלבד, לגלות בתצהיר ערוך כדין האם מצויה בידיהם או בשליטתם, או היתה מצויה, תגובה שהופנתה לכתב או למערכת "ידיעות אחרונות" או לתכנית אחרת. ואם אינה מצויה בידיהם – מתי יצאה ממנה ומה היה עליה.

ניתנה היום, ו' טבת תשע"א, 13 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: